אז מהו, אם בכלל ישנו, ההבדל בין כר לכרית? האם מדובר על שני מונחים המתכוונים לדבר אחד או שמדובר על שני פריטים שונים מאותה המשפחה? ללא ספק, מדובר על אחת מהאניגמות הישראליות ביותר הקיימות בלשון העברית הגורמת להתלבטויות לשוניות אמיתיות בקרב אוהבי השפה ומוקיריה. אז לכל אותם חובבי כריות, המבקשים להניח את ראשם על כר, על כרית או על שניהם, התשובה היא שהכרית היא הצורה המוקטנת של הכר וההגדרה תלויה בגודל פריט המיטה. בביתנו הפרטי אנו מניחים את ראשנו, לרוב, על כריות ולא על כרים, אותם ניתן למצוא, בדרך כלל, כתוספות לריהוט סלוני או כריהוט בפני עצמו, דוגמת פופים ודומיהם.
לאחר שפתרנו דילמה זו, אפשר להתחיל ולאפיין את האנשים, מבחינה פסיכולוגית ונפשית, על סמך הכריות המועדפות עליהם. ישנם כאלו המעדיפים מצע רך ומינימאלי על יצועם ומתחת לראשיהם, ישנם כאלו שלא יכולים לישון על כריות שאינן קשות כסלע וכבדות עד כדי כך שקשה להזיזן ממקומן. ישנם כאלו, אפילו שמדובר על מיעוט יחסי, שבכלל לא מסוגלים להסתדר עם כריות ומבכרים לבלות את לילותיהם ללא הסיוע האווירודינאמי והאורתופדי שלהן. ישנם מחקרים, ואפילו לא מעטים, אשר איתרו תכונות אופי ייעודיות וממוקדות על פי העדפות השינה הללו ואפיינו אנשים על סמך זה. מעטים משנים הלכות שינה ועוברים מסוג כריות אחד למשנהו במהלך חייהם הבוגרים, וגם אז, מדובר, לרוב, על אילוץ רפואי או בריאותי כלשהו.
כריות יכולות לשמש גם כפריטי נוי לחדרי הבית השונים, המשפרים את נוחות הישיבה והשהייה על גבי הרהיטים בסלון, למשל, וגם מוסיפים להם חן, יופי ועיצוב פנים צבעוני, ציורי וחמים.
בעבר נהגו למלא את הכריות בקש על מנת לספק להן את העובי ואת העומק הנדרש למילוי תפקידן, אך הדבר היה לא נעים ולא נוח ולכן עברו למלא אותן בנוצות, דבר שאפשר רק לבעלי האמצעים ולאצולה לרכוש אותן. לאחר המהפכה התעשייתית וההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הטקסטיל, כאשר המילוי הוא מלאכותי וזול, כריות הן פריט נפוץ ופופולארי הנמצא בכל בית ובכל מקום שבו